פסק-דין בתיק עב"ל 35207-06-10

השופט יגאל פליטמן

1.     בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציג המעבידים מר יהודה יזרעאלי; ב"ל 09-11-11273), בו התקבלה תביעת המשיב להכיר באירוע תקיפה שאירע לו ביום 6.2.2009 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק).

רקע עובדתי

2.     המשיב עבד במועד הרלבנטי כטפסן וכראש קבוצה מטעם חברת "זרוע הזהב כח אדם בע"מ" (להלן - החברה), באתר בנייה של חברת "אדן אלונים (1989) בע"מ" ביפו (להלן - מנהלת הפרויקט ו אתר הבניה, בהתאמה).

3.     לטענת המשיב, ביום 6.2.2009, בעת ששהה באתר הבנייה, קיבל שיחת טלפון מאדם אלמוני המבקש לקבל הצעת מחיר לשיפוץ בית מגורים (להלן - המזמין). השניים קבעו להיפגש באתר הבנייה.

4.     המזמין הגיע לאתר הבנייה ברכב מסחרי וביקש מהמשיב להתלוות אליו לראות את הבית הטעון שיפוץ, המצוי במרחק של כמה דקות נסיעה מאתר הבנייה. המשיב התלווה למזמין, אותו לטענתו לא הכיר, ברכבו. לאחר כמה דקות נסיעה, הגיעו השניים למקום העבודה הנטען, שם הותקף המשיב על ידי המזמין ושני גברים נוספים שהתחבאו לטענתו ברכב; המשיב נדקר ונחבל קשות, והובהל באמבולנס לבית החולים וולפסון, ולאחר מכן לבית החולים תל-השומר (להלן - האירוע או התקיפה).

5.     פרטי האירוע נחקרו על ידי המשטרה, אולם התוקפים לא נתפסו ואף לא נעצרו כל חשודים במעשה, וזאת כעולה מעדותו של מר ראובן מנשה, רב סמל בכיר במחלקת חקירות במחוז תל אביב (להלן- רב סמל מנשה), בפני בית הדין האזורי. 

6.     ביום 16.3.2009 הגיש המשיב את תביעתו למשיב (להלן - המוסד), ובה ביקש כי האירוע יוכר כפגיעה בעבודה. ביום 28.10.2009 דחה המוסד את התביעה מן הטעם שהאירוע התרחש במהלך תקיפה מחוץ לאתר העבודה, שמקורה בסכסוך אישי וללא כל קשר לעבודה.

פסק הדין האזורי

7.     בית הדין האזורי קבע, כי בהתאם לפסיקה, השאלה האם תקיפה תוכר כתאונה בעבודה תוכרע על פי השאלה האם היא בוצעה על רקע אישי גרידא, או תוך זיקה לעבודה. עוד קבע בית הדין, כי לא ניתן במקרה זה לבחון את מרבית מבחני העזר שנקבעו בפסיקה להכרה כזו, שכן זהות התוקפים אינה ידועה, כמו גם המניע לתקיפה. משכך פנה בית הדין לבחון האם התקיפה אירעה תוך כדי העבודה, שכן אם כך הדבר, יעבור נטל ההוכחה להראות כי התקיפה היתה על רקע אישי עובר לכתפי המוסד.

8.     באשר לשאלה האם התקיפה אירעה תוך כדי עבודתו של המשיב קבע בית הדין, כי גרסתו של המשיב לפיה קיבל הזמנה להצעת מחיר עבור עבודת שיפוצים גובתה כבר בגרסאותיו המוקדמות למשטרה. באשר לשאלה האם בחינת הצעות עבודה היתה מתפקידו של המשיב, ובאישור המעסיק, קבע בית הדין כי הוא מעדיף לעניין זה את גרסתו של המשיב על פני גרסתו של מנהל החברה, מר אלון שביט (להלן - מר שביט), שכן אף מעדותו של מר שביט עולה כי תפקידו של המשיב כלל סמכויות רבות ורחבות מלבד תפקידו כטפסן, וכי הוא היה מוסמך לצאת מאתר הבניה לצורכי העבודה וקידומה. משכך קבע בית הדין כי יציאתו של המשיב לצורך בחינת אתר העבודה היתה בגדר פעולה נלווית באופן סביר לעבודתו, וקשורה בה.

משכך קבע בית הדין כי התנאי של "תוך כדי" העבודה התקיים לגבי המשיב, ומכאן העביר את נטל ההוכחה למוסד להפריך את חזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק.

9.     בעניין זה קבע בית הדין כי טענת המוסד, לפיה התקיפה אירעה על רקע קשריו של המשיב עם נערה צעירה, שלמדה בבית ספר ביפו סמוך לאתר הבניה, התבססה על השערתו של מר שביט ועל השערות המשטרה כפי שהוצגו בעדות רב סמל מנשה בפני בית הדין. מר שביט מסר לעניין זה בהודעתו לחוקר המוסד, כי גם מנהל הפרוייקט באתר הבניה, מר מאיר שבת (להלן - מר שבת), סבר כי הרקע לתקיפה הוא אישי, וכי מר שבת ומנהל העבודה של החברה המנהלת הזהירו את המשיב שיפסיק את קשריו עם הנערה. לדעתו של מר שביט, התקיפה אירעה על רקע של הגנה על כבוד המשפחה. בית הדין קבע, כי לא נמצאה כל ראיה חיצונית לסברתו זו של מר שביט, וכי דבריו נסתרו בעדותו של מר שבת, שהעיד כי אינו יודע מהי סיבת התקיפה. באשר לעדותו של רב סמל מנשה קבע בית הדין, כי עולה ממנה כי ההשערה לפיה מדובר בתקיפה על רקע אישי מקורה בחשד בלבד, אשר לא הוכח מעולם.

עוד קבע בית הדין, כי אין ליתן משקל רב להשערתו הראשונית של המשיב כפי שנמסרה לחוקרי המשטרה כשעה לאחר התקיפה בבית החולים וולפסון, לפיה ייתכן כי הרקע לתקיפה הוא היכרותו עם אותה נערה, שכן גביית ההודעה נפסקה בדיוק לאחר העלאת ההשערה, עת שהמשיב נלקח לצילומים, וכשהמשיב היה במצב קשה. העדות לא הוקראה למשיב ואף לא נחתמה על ידו. בהודעתו למשטרה מיום 9.2.2009, שלושה ימים לאחר התקיפה, שלל המשיב כל סכסוך אישי, וחזר על כך גם בהודעתו לחוקר המוסד.

10.בית הדין בחן את האירוע גם לפי מבחן האלמלא, וקבע כי גם ביישומו של אותו מבחן בזהירות, כפי שמחייבת הפסיקה, נראה כי אלמלא נוכחות המשיב בעבודתו ביום האירוע, לא היה נוסע עם מזמין העבודה ולא היה מותקף.

11.לאור האמור קבע בית הדין, כי המוסד לא עמד בנטל המוטל עליו להפריך את חזקת הסיבתיות, וקיבל את התביעה. מכאן ערעורו של המוסד בפנינו.

ההליך בפנינו

12. בערעור נטען על ידי ב"כ המוסד, כי התנאי של "תוך כדי" העבודה לא הוכח, משהמשיב לא הצליח להסביר מדוע נדרש לתת הצעת מחיר שעה שהועסק כטפסן וכראש קבוצה, וכי בית הדין קמא לא נתן את המשקל הראוי לעניין זה לעדותו של מנהל החברה מר שביט, אשר העיד כי לא היה זה בסמכותו של המשיב ליתן הצעות מחיר. כמו כן נטען כי לא ניתן משקל ראוי לעדותו של המשיב בפני חוקר המשטרה בבית החולים ביום האירוע, לפיה שיער כי לתקיפה יש קשר לקשריו עם הנערה מיפו.

13. יצויין כי המוסד ביקש את עיכוב ביצועו של פסק הדין האזורי. בהחלטה מיום 3.11.2010 הוחלט לעכב את ביצוע תשלום דמי הפגיעה, אולם לא את זימונו של המשיב לוועדה הרפואית.  

8.      בישיבת קדם הערעור הוחלט, כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב, וכי פסק הדין יינתן על ידי המותב על יסוד הסיכומים וכל חומר התיק.

9.      ב"כ המוסד חזרה בסיכומיה על הטענות שהועלו בערעור והוסיפה, כי לגבי תנאי ה"תוך כדי" עבודה, המשיב עצמו טען בהודעתו לחוקר המוסד כי הוא עובד כטפסן וכי במשך הזמן קיבל תפקיד של מנהל צוות עובדים ועסק בגיוס עובדים לחברה, וכי ניתן לו מטעם החברה אוטובוס זעיר לצורך הסעת עובדי החברה מהכפר לאתר הבניה ובחזרה. כלומר, תפקידו של המשיב לא כלל מתן הצעות מחיר, אף לפי גרסתו זו. יציאת המשיב מהעבודה נעשתה מבלי שניתן לה אישור המעביד, וללא ידיעתו של מנהל אתר הבניה מר שבת. לפיכך לא ניתן לקבוע כי מדובר בפעולה נלווית במידה סבירה לעבודתו של המשיב.

באשר לנטל ההוכחה טענה ב"כ המוסד, כי על המשיב הוטל הנטל להראות כי מדובר היה בפעילות נלווית לעבודה במידה סבירה. מכל מקום, משלא נכון היה לטעמה לקבוע כי התקיפה אירעה תוך כדי העבודה, חזקת הסיבתיות לא קמה.

עוד הוסיפה ב"כ המוסד וטענה, כי אף אם מדובר היה בתקיפה שאירעה תוך כדי העבודה, אין מדובר בתקיפה שאירעה עקב העבודה. לעניין זה חזרה על הטענה לפיה לא ניתן משקל ראוי לעדותו של רב סמל מנשה בפני בית הדין, וכי אף אם לא עלה בידי המשטרה לאסוף די ראיות שיספיקו להרשעתם של התוקפים, הרי שיש ליתן משקל לחשדות המשטרה, בהיותה גוף אובייקטיבי שחקר את האירוע במסגרת תפקידו ושמע את כלל הראיות. כמו כן טענה כי לא ניתן משקל ראוי לעדותו של רב סמל מנשה לפיה המשיב לא שיתף פעולה עם חקירת המשטרה. לסיום טענה, כי אין בעובדה שהתוקפים השתמשו בהצעת עבודה כפיתיון כדי להעיד על קשר כלשהו לעבודת המערער.